בכתבה זאת בחרתי להציג תשובות לשאלות חשובות של הורים הפונים להתייעצות.
איך פונים לאבחון וטיפול בריפוי בעיסוק
אבחון וטיפול ריפוי בעיסוק יכול להעשות דרך אחד משלושה ערוצים
אגף התפתחות הילד של קופת חולים של הילד. לצורך זאת יש צורך בהפניית רופא, מילוי שאלון גננת /מורה והמתנה בתור של התפתחות הילד לאבחון. לעיתים מדובר בתור המתנה ארוך מאוד, לעיתים בינוני ולעיתים קצר. במידה ותוצאות האבחון ההתפתחותי מעידים על איחור התפתחותי מוטורי/קוגניטיבי /תקשורתי ישנה המלצה לטיפול. הטיפול בריפוי בעיסוק בסל מבוסס על מספר טיפולים המאושרים ומתמקד בשיפור מיומנויות ויכולות של הילד בתחומים בו נמצא האיחור או הקושי.
סל מושלם של קופת חולים – דרך סל המושלם של חלק מקופת החולים זכאי ילד לקבל מכסת טיפולים שנתית של ריפוי בעיסוק. זכאות זאת ניתנת על בסיס פוליסת ביטוח מושלם בתוקף.
טיפול פרטי – כמו בכל תחום ישנה אפשרות לטיפול פרטי (ללא סבסוד). טיפול זה אינו מוגבל בזמן ובאישורים בירוקרטים, אלא רק בעלויות אבחון טיפול גבוהות יותר, כמו גם בזמינות מטפל.
לעיתים להורים יש פוליסות בריאות פרטיים לילדים שניתן להשתמש בהם לקבלת החזרים או הטבות טיפול התפתחותי לילדים. מומלץ לבדוק את פוליסות הביטוח ולבדוק האם סל טיפולי התפתחות כלשהו של הילד נכלל שם טרם הטיפול.
מה מספר הטיפולים ואורך טיפול בריפוי בעיסוק ?
אורך הטיפול הסטנדרטי בקרב ילדים הוא 45 דקות. מספר הטיפולים משתנה על פי אבחנת הילד, הקיף צרכיו, קצב למידה והפנמה.
ילדים עם הבחנות אוטיזם, שיתוק מוחין, הפרעות קשב, קשיי למידה ושפה זקוקים ליותר טיפולי ריפוי בעיסוק לצורך למידה והפנמה ולכן היקף הטיפולים ארוך יותר (סדרות ארוכות עם הפסקות וחזרה לטיפול להמשך תמיכה וחיזוק). משך הטיפול קשור גם להיקף הצרכים של הילד. ישנם ילדים שיש להם צרכים ממוקדים כמו שיפור אחיזת עיפרון ועיצוב אותיות. במקרה זה הצרכים מוגדרים במערכת כממוקדים והטיפול לרוב קצר טווח. ישנם ילדים שיש להם צורך בחיזוק מיומנויות גרפו מוטוריות, הבנת מושגי למידה, יכולות מוטוריות גסות . במקרה זה ישנם מגוון מטרות ואז הטיפול רחב יותר ואורך יותר זמן. גם קצב הלמידה מאד רלוונטי. ישנם ילדים שלומדים מהר וגם מפנימים מהר את הנלמד, דבר המקצר את משך הטיפול. ישנם ילדים שמבינים את הנלמד בטיפול, אך לוקח להם זמן להכליל זאת ולהשתמש בכלים שקיבלו במסגרת הגן והבית. במקרה זה הטיפול מתמקד בהפנמה ובתרגול של הנלמד במגוון מצבי משחק ותפקוד.
על איזה תחומי טיפול עובדים בטיפולי ריפוי בעיסוק לילדים ?
במסגרת טיפולי הריפוי בעסיוק ניתן לסייע להתפתחות הילד בתחומים הבאים:
שיפור מיומנויות כף יד ומוטוריקה עדינה כגון אחיזת עיפרון, אחיזת חפצי משחק, סכו"ם, שימוש באביזרי מוטוריקה עדינה.
שיפור או שכלול מיומנויות צביעה, ציור, גזירה והעתקה צורות, מספרים ואותיות ובגיל בוגר יותר שיפור יכולות העתקה וכתיבה.
שיפור או שכלול מיומנויות מוטוריקה גסות כגון מיומנוית קפיצה, קואורדינציה, כדור.
שיפור מיומנויות משחק – משחקי הרכבה, בניה, משחקי קופסה.
שיפור , שכלול ובניה של יכולות קוגניטיביות כגון מושגי למידה
שכלול יכולות ארגון חפצים, התארגנות בזמן.
על אף שהטיפול מתמקד בשיפור ביצועים, לעיתים קרובות עובדים בטיפול על סף תסכול נמוך (הגברת יכולת ויסות אימפוליסיביות ועליה ביכולות התמודדות והתמדה במוקדי חולשה).
האם כדאי לקרוא לטיפול חוג או טיפול ?
הורים רבים חוששים לשתף את הילד בעובדה כי יתכן ויש לו הנמכה בתפקוד או קושי מסויים ומעדיפים לקרוא לטיפול חוג. האמירה "אני לא רוצה שהילד שלי ידע שהוא הולך לטיפול" שכיחה מאוד. יש הגיון בדברים אלו, מפני שהורים רוצים להגן על הילד מפני דברים קשים, רעים או מפני תוויות של "אני פחות טוב מאחרים בני גילי". יחד עם זאת, חשוב לדעת שאם מסתירים מהילד את הסיבה או הסיבות של הטיפול, חוסר ההבנה מה מטרת ה"חוג" או רעיון ההסתרה יכולה לפגוע ביעילות הטיפול. ילדים מודעים למוקדי הקושי והעוצמה שלהם בגיל צעיר וגישה המנסה להסוות ולהסתיר מוקדי חולשה אינה תורמת לפיתוח התמודדות וחוסן רגשי. ללא קשר לאיך קוראים לטיפול (חוג ריפוי בעיסוק , שיעור או טיפול) חשוב לבסס גישה חיובית שבה ההורה והמטפל מסבירים לילד בתחילת התהליך מה נעשה במהלך המפגשים ומה נלמד דרכם, מה הילד יוכל לבקש מהמטפל ללמד אותו. גישה שכזאת שמה דגש על הפן הדינמי התהליכי (מה אני אלמד ואשתפר בו )ולא על פן הסטטי (במה אני לא טוב). במהלך הטיפול חשוב שהמטפל ישקף לילד את השיפור שחל ביכולותיו וכך יראה לילד כי יכולת היא דבר שמתפתח עם תרגול ותיווך.
האם חייבים להיכנס עם הילד לטיפול ריפוי בעיסוק ?
התשובה תלויה בגיל הילד, באינטראקציה של ילד והורה, בסביבה ובעוד גורמים רבים.
בדרך כלל ילדים קטנים בגילאי 3-5 נכנסים עם ההורה לטיפול. במפגש הראשון תמיד וגם ביתר המפגשים כשמתאפשר להם. ההורה נותן לילד במרבית המקרים ביטחון לפעול במרחב החדש. בקרב ילדים גדולים,ילדי בית ספר, מקובל יותר שהילד נכנס לבד (כפי שהוא נכנס לבד לשיעורים בכיתה וכפי שהוא עצמאי בתפקודו בשיעורים וחוגים אחרים). במקרים אלו נהוג ומומלץ לעדכן את ההורה בסוף הטיפול מה נעשה בטיפול, מה הרציונאל, איזה סוג תיווך סייע לילד ומה נדרש מהילד לעשות בבית למפגש הבא. ישנם מצבים שההורה אינו יכול להגיע לטיפול או אינו יכול להיכנס לטיפול עם הילד הצעיר כי חייב להיות בחוץ עם האחים הקטנים או חייב להיות במקום אחר. במקרים אלו ההורה בדרך כלל אינו נכנס ומקבל דיווח על הנעשה בטיפול בסוף המפגש. ישנם הורים שהקשר או התקשרות שלהם עם הילד אינו מייצר אווירה רגועה , נינוחה או אווירה תומכת למידה. ישנם ילדים עם קשיי קשב שמתקשים להיות קשובים למטפל בזמן שההורה בטיפול. במקרים אלו לעיתים קרובות ההורה מחכה בחוץ ומקבל הדרכה נפרדת ממרפאה בעיסוק איך לעבוד עם הילד בבית. בשלב מאוחר יותר על פי רצון ויכולת ההורה והילד, ההורה נכנס לטיפול להשתלב באינטראקציה הטיפולית.
